ב - 1991, כשנתיים לאחר מותו של הסופר והעיתונאי דן בן אמוץ, פרסם אמנון דנקנר את הביוגרפיה שלו. אמנון דנקנר ודן בן אמוץ היו חברים מאז 1981 ועד מותו של בן אמוץ ממחלת הסרטן. הרעיון לכתיבת הביוגרפיה נולד בתקופה שדן בן אמוץ כבר היה חולה, בעקבות הזמנה של הוצאת "כתר". בן אמוץ מינה את דנקנר להיות הביוגרף שלו, אך כשהביוגרפיה התפרסמה כבר לא היה בחיים כדי להגיב ולשאת בתוצאות השערוריתיות שהיא חוללה.
במהלך התחקיר גילה דנקנר על חברו סודות אפלים: את חלקם פרסם בספר, וחלק מהדברים נגנזו, כדי לא לפגוע בנפשות המעורבות. בין הדברים שהוזכרו בספר היה גילוי עריות שהתרחש, ע"פ דנקנר, בין דן בן אמוץ לאמו. עוד נכתב בספר ועל יחסי המין של בן אמוץ עם קטינות. מקרה אחד (ביצוע מעשה מגונה בקטינה בת 12), הגיע אף לבית המשפט. ע"פ דנקנר, גם כמה מידידיו של בן אמוץ המוכרים בתקשורת, היו מעורבים באורגיות עם קטינות.
הספר עורר שערוריה גדולה. דנקנר עורר עליו את זעמם של לא מעט אנשים, שהאשימו אותו בסילוף עובדות, רכילות והוצאת דיבה. אלכס אנסקי ונריה בר תבעו אותו ב - 1992 על הוצאת לשון הרע, אולם דנקנר זוכה במשפט. לטענתו, כל מה שכתב בספר נכון, וזה עוד כלום לעומת מה שלא נכתב.