החל לפרסם סיפורים וספרים והפך עד מהרה לסופר ופובליציסט חשוב. כתב בעיקר על היישוב החדש והאוכלוסייה הערבית בארץ-ישראל ועל הצורך בגישור בין שני העמים.
היה ממפעילי אגודת הסתרים "בני משה" בשנים 1891-1896.
ב-1900 היה ממייסדי "התאחדות המושבות", שהייתה גרעין ל"התאחדות האיכרים".
במלחמת העולם הראשונה התנדב לגדודים העבריים.
לאחר המלחמה הפך לאחד האישים הבולטים במפלגות הימין בארץ ישראל. היה מנהיג התאחדות האיכרים, שהוותה חלק חשוב מהמפלגות "האזרחיות".
ערך את השבועון "בוסתנאי" ובמקביל המשיך בעבודה ספרותית ענפה, שביטויה המרכזי היה סיפורים מחיי הערבים, וזכרונות מתולדות היישוב.
נפטר בשנת 1953 ונקבר בירושלים.