היה מעסקניה הבולטים של העדה האשכנזית בירושלים שהטיפו להתחדשות היישוב היהודי בארץ-ישראל, להקמת שכונות עבריות מחוץ לחומת העיר העתיקה בירושלים ולהתיישבות חקלאית. תמך בשיוויון מעמדות בין היהודים הספרדים והיהודים האשכנזים שהיו אז במיעוט.
יחד עם זאת נמנע מלתמוך בחובבי ציון וראה בהטפה להתיישבות לאומית רחבת היקף משום מעשה הזייה.
השתתף בייסוד השכונות הראשונות מחוץ לעיר העתיקה בירושלים - נחלת שבעה בשנת 1869 ומאה שערים בשנת 1875.
בשנת 1878 היה בין מייסדיה של פתח תקווה.
באותה שנה ייסד את כתב העת "יהודה וירושלים" ושימש כעורכו.
הוא הוקיע את אי הסדרים בחלוקה והטיף להתנחלות חקלאית. בעקבות כך הכריזו הרבנים החרדים חרם על עיתונו.
מאז המחצית השנייה של שנות השמונים הפך ליריב מושבע של חובבי ציון בארץ-ישראל ומתנגד ליישוב החדש. הוא ראה ביישוב החדש משום כפירה שיש להלחם בה בכל דרך.
למרות זאת, נחשב בהיסטוריוגרפיה של היישוב היהודי החדש בארץ-ישראל כמבשר דרך.
נפטר בשנת 1912.