כאשר הגיע ברנר לארץ-ישראל הוא הצטרף לבני העלייה השנייה. כמוהם הוא עבד עבודה גופנית ונדד במושבות. ואולם עד מהרה נטש את עבודת האדמה לעבודה כמורה בגמנסיה הרצליה ולכתיבה פובליציסטית, ביקורת ספרותית וכתיבת פרוזה. חלקם התפרסם בהפועל הצעיר וחלק אחר בעיתונים אחרים. בביקורתו ובעטו המושחזת הפך למבקר בעל מוניטין. ספוריו וספריו הפכו עם הזמן לנכס צאן ברזל של ספרות התקופה. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה גורש על ידי העות'מאנים למושבות השומרון. לאחר הכיבוש הבריטי חזר ברנר ליפו החל ברנר בעריכת כתב העת "האדמה" והמשיך בכתיבה פובליציסטית. היה מעורה מאד בין אנשי העלייה השלישית שזה מקרוב עלו לארץ-ישראל,ושימש כמורה לעברית בקרב אנשי "גדוד העבודה". השתתף בוועידת היסוד של הסתדרות העובדים. הטיף לעמידה זקופה ולהגנה על הכבוד והחיים.
נרצח בידי פורעים ערבים במהומות הדמים בשנת 1921 ביפו.