נשא ב-1962 את סופיה אנדרייבנה ברס וחייו השתנו לחלוטין. הוא עסק רק בכתיבה ובמשך חמש עשרה השנים הוא כתב את שני ספריו החשובים ביותר, שהוו את שיא יצירתו ואת שיאה של הספרות האירופית והעולמית - מלחמה ושלום ואנה קרנינה. הרומנים הללו הפכו אותו כבר בימיו לסופר נערץ, למרות שהמשטר הרוסי לא אהב את דעותיו האנרכיסטיות שאימץ טולסטוי לפיה יש ליצור יתר שוויון בין בני האדם, לחלק את הרכוש בין האכרים ולחיות חיים סגפניים יותר. הוא החל לכתוב ספרות שהטיפה לדעותיו ואשר הייתה רחוקה ברמתה משני הרומנים הגדולים שכתב, למעט "סונטת קרוייצר", שבה הטיף נגד תאוות מין ונישואים של תשוקה.. ב-1901 כתב את הרומן האחרון שלו - התחייה.