ההתפתחות

האלבומים הבאים שהוציאו הביטלס עמדו בסימן התפתחות אישית ואמנותית של כל אחד מחברי הלהקה, ביחד ולחוד. אחרי האלבומים המצויינים Rubber Soul ו - Revolver, הגיעה גולת הכותרת של עבודת האולפן בפופ עד אז - האלבום סרג'נט פפר, שיצא ב - ב-2.6.67. הביטלס הושפעו מאוד מהאלבום Pet sounds של ה – Beach boys, ויחד עם המפיק המוזיקלי ג'ורג' מרטין החליטו ליצור אלבום שהוא יצירת אמנות שלמה אחת. הם שילבו ברוקנרול כלי נגינה ועיבודים מהמוזיקה הקלסית, כלים הודים כמו סיטאר, וגם ניסיונות אלקטרוניים כמו סרטי הקלטה חתוכים ומנוגנים לאחור. במקביל, כל אחד מחברי הלהקה סיגל לעצמו סגנון מיוחד משלו. למרות ההחלטה הגורפת לחתום על כל השירים לנון/מקרתני, ההבדלים בין השירים היו ברורים לכל חובב. פול נטה לשירי פופ קלילים יותר כמו "Penny Lane " , "When Im Sixty Four” ושירי אהבה ליריים כמו "Yesterday” , בעוד שיריו של ג'ון גילו עומק ומקוריות במילים ונטו לרוקנ'רול מחוספס ולפסיכדליה - כמו
"Lucy in the Sky With Diamonds", "Strawberry Fields Forever" או
"Tomorrow Never Knows". הם הגיעו לשילוב מעניין בשיר A Day In The Life, שיר כבד ודכאוני למדי של ג'ון, המכיל מובלעת מלודית ועליזה שנכתבה כולה ע"י פול.
גם ג'ורג' הריסון, החבר הצעיר בלהקה, התחיל לכתוב שירים משלו. בהשפעת המוזיקה ההודית והרוק הפסיכדלי, הוא תרם ללהקה שירים מקסימים כמו "Taxman", I Want To Tell You " , ו – "Within You Without You". באלבום "מסע הקסם המסתורי" שולבו גם כלים הודיים. סרט הטלוויזיה שעשו הביטלס ל BBC, שנשא אף הוא את השם "מסע הקסם המסתורי", נכשל וקיבל ביקורות גרועות, וסימן את תחילת ההידרדרות.