ב-1978 הוא מוציא אלבום בהופעה חיה "T.V. Eye", שם האלבום לקוח מתוך שיר של הסטוג'ס. האלבום נוטה מעט לכיוון הרוק הכבד.
לאחר הוצאת האלבום יוצא פופ לסיבוב הופעות יחד עם בואי ולאחר מכן נפרדות דרכיהן.
בשלוש השנים הבאות עובד איגי עם אומנים שונים, בשהוא מקליט ומופיע ובמקביל הוא ממשיך להוציא אלבומים. "New Values" ב-1979, שנה לאחר מכן את "Soldier" ובעקבותיו ב-1981 את "Party".
ב-1984 מוציא פופ את "Zombie Caesar" אלבומו המגוון ביותר מאז אלבום הסולו הראשון שלו.
הוא נוסע לניו-יורק וחוזר לעבוד עם בואי, ב-1986 יוצא אלבומו הבא כשבואי מפיק אותו "Blah Blah Blah" האלבום זוכה להצלחה מסחרית מסחררת.
ב-1989 הוא מוציא את "Instinct" בו ישנה נטיה לחזרה לרוק הפרוע והבסיסי. שנה לאחר מכן הוא מוצא את "Brick by Brick" הביקורות אוהדות ואף שדרני הרדיו מתחילים להשמיע אותו.
בתחילת שנות התישעים איגי שר דואט יחד עם דבי הארי, הסולנית שלו בלונדי, השיר נתרם ל"Red-Hot+Blue" אלבום שכל הכנסותיו תרומה למאבק באיידס.
ב-1993 הוא מוציא את "American Caesar" בו מורגשת החזרה לרוק הפאנקי בו החל איגי את דרכו. שלוש שנים לאחר מכן ב-1996 יוצא
" Naughty Little Doggy".
באביב 1999 יוצא אלבום אוסף המורכב ברובו מבלדות "Avenue B".