חודש לפני הגמר של "האח הגדול", אפשר לומר בבטחה: זו היתה עונה משעממת, מדכאת, אלימה ומטופשת. בתחילת דרכה עוד נדמה היה שיש לה דווקא פוטנציאל, אך משבוע לשבוע היא דעכה מול עינינו.
"האח הגדול": כל החדשות והביקורות
יכול היה להיות אחרת. עדיין יכול להיות אחרת. ואפשר לדמיין שהיה אחרת, אם רק נשפץ קצת את הזיכרון הויזואלי שלנו.
למשל:
זוכרים איך חברי המפלגה של בני באו לבקר אותו?
זוכרים איך אחותו של ליאון באה לבקר אותו?
זוכרים את הסקס ההומוסקסואלי הראשון בתכנית?
זוכרים איך רוני מיילי התנדב לעשות ללבנה שחו?ר, בזמן שביז'ו קרא לה בקפה?
זוכרים איך פאולינה וטהוניה שיחקו מחבואים?
זוכרים איך לילה אחד הגיעו חייזרים מהחלל וסימנו את הבית במעגלי תבואה אניגמטיים?
זוכרים את הסקס הראשון של בני בבית?
וזוכרים איך אחר כך לאון התעורר עם זקפה ממש מוזרה?
זוכרים איך דור מצא תחת בחצר והביא אותו הביתה?
זוכרים איך חגגו לגילי יומולדת שנתיים?
זוכרים את הפעם ההיא שהשירותים נסתמו והדיירים נאלצו לחפש תחליפים?
זוכרים איך לבנה השלימה דוקטורט במדעי המדינה ב"קורנל"?
זוכרים איך ערכו בבית האח תחרות "מר עולם"?
זוכרים איך דיירי הבית צפו יחד ב"הארי פוטר"?
זוכרים איך איתי הצטלם עם מעריצים?
זוכרים אותה?
