בתחילת שנות השישים למאה ה- 19, החלה אמילי להסתגר עם שירתה ומכתביה. היא החלה לובשת בגדים לבנים בלבד, וקשריה עם העולם שמחוץ לביתה באמהרסט, התרכזו סביב התכתבויות אינטנסיביות עם ואדסוורת, גיסתה וידידים אחרים.
פרישותה קיבלה ביטוי נוסף בהתגברות התנגדותה לפרסום שיריה.
ב- 1874 מת עליה אביה.
מקובל להאמין שדיקינסון פרשה מן החברה באופן מוחלט, אולם גם בערוב ימיה נוהגת הייתה לבקר את שכניה ולהתכתב עם ידידיה, ואף חוותה חוויות רומנטיות, בהן התכתבות רומנטית החל מ- 1878 עם השופט אוטיס פ. לורד ופגישה עם ואדסוורת ב- 1880.
ב- 1882 נפטרו ואדסוורת ואמה של דיקינסון, והמשוררת שקעה ביגונה.
לורד נפטר ב- 1884 ובאותה שנה סבלה אמילי כאבי כליות, אשר עתידים היו לשים קץ לחייה.