ב- 1853 נפטר ידידה הקרוב ביותר של דיקינסון, והמעריץ הגדול של שירתה, בנג'מין פרנקלין ניוטון.
דיקינסון הכירה את ניוטון בצעירותה, כאשר היה מועסק כשכיר במשרדו של אביה.
השניים המשיכו את ידידותם גם לאחר נישואיו של ניוטון.
נראה שמותו הותיר בדיקינסון טראומה קשה, ומבקרים רבים נוטים להאמין שרבים משיריה מהווים הספדים לידיד הנעורים שאבד לה.