"Hear the sledges with the bells -
Silver bells!
What a world of merriment their melody foretells!
How they tinkle, tinkle, tinkle,
In the icy air of night!
While the stars that oversprinkle
All the heavens, seem to twinkle
With a crystalline delight;
Keeping time, time, time,
In a sort of Runic rhyme,
To the tintinnabulation that so musically wells
From the bells, bells, bells, bells,
Bells, bells, bells -
From the jingling and the twinkling of the bells."
(מתוך "The Bells"
1849)
בשיר זה מתגלה כשרונו הלירי-מוסיקלי של פו במלוא הדרו.
המלודיות עדינה, השימוש בקצב מודגש וחמור, ועושרם של האפקטים האונומאטופאים, הפכו לסימני ההיכר של פו, והם ההופכים את הקריאה בשיריו לחוויה רגשית ואינטלקטואלית שאין שני לה.