"משא פתיחה" עורר בשעתו הדים רבים.
ערב קום המדינה, הפך רטוש לדמות שנויה במחלוקת, רבים ראו בו אפיקורוס מסוכן, "אוטו-אנטישמי" כלשונם של מבקריו בעת ההיא, אנטי-ציוני, מיליטריסט, ובכתביו, איום על נכסי צאן הברזל של היהדות.
אולם בד בבד, פרטו מילותיו של רטוש על נימי נפשם של ציונים מאוכזבים, אשר דעכה תקוותם להקים בפלשתינה אמפריה עברית חדשה, מנותקת מן היהדות הגלותית, הדתית, הקרתנית. קומץ הוגים בעלי שם החל מתקבץ סביב רטוש ותורתו. הללו בחרו בשם "העברים הצעירים".
בשנת 1948 הקימו רטוש ו"העברים הצעירים" (אשר דבק בהם כינוי הגנאי שטבע אברהם שלונסקי: "כנענים"), את כתב-העת הפוליטי-ספרותי "אלף".
חבר מספר חבריה המצומצם, עוררה התנועה הכנענית הדים רבים, בעיקר לאור חברותם של סופרים, משוררים והוגים ידועים כגון בנימין תמוז, עמוס קינן ואהרון אמיר.
לקראת אמצע שנות החמישים החלה דעיכת התנועה.