עדיף להתייחס אל "מעושרות" כאל תוכנית של נשיונל ג'יאוגרפיק. נשות האלפיון העליון המככבות בתוכנית ממילא נראות ומתנהגות כמו גזע אחר, מקביל לאנושות, שהתפתח משיבוט של בנות אדם ויהלומים שהושגו בדרך לא דרך. הן מצחיקות, מופרכות, חסרות בושה ורוב הזמן נטולות מודעות עצמית באופן שהופך אותן לשעשוע בלתי נדלה, ואין להן אלוהים חוץ מורסאצ'ה שבשמיים.
אפשר לומר (ובצדק), שכוכבות "מעושרות" כולן חיות במאניה תמידית שנובעת מזה שהן מסניפות אבקת זהב, שחוסר הטאקט החברתי שלהן משווע ושאין להן דאגות לפחות לא כאלו שכסף, הרבה מאוד כסף, לא יכול לפתור. אבל העובדה היא שהן חלק מהחברה הזו, ושמרתק להציץ בגישת המגיע-לי שמתדלקת אותן להיות פצצות אנרגיה תזזיתיות.
לאה שנירר למשל, "מלכת הפילאטיס של הרצליה פיתוח" כפי שמציגה אותה הסדרה שיצרה אורנה בן דור. "פאן, פאן, פאן! ברוך השם שברא לי כל כך הרבה פאנים, ופאן לי!" זועקת שנירר, במה שנראה כמו התקף פסיכוטי שמשותף כמעט לכל הריץ' ביצ'ז המשתתפות. שנירר, למשל, לא מאמינה בפוליטיקלי קורקט, מכנה את כל מי שאינו אשכנזי "חום", ועושה כל כך הרבה ניים דרופינג מאייל גולן הנשמה שלה, ועד מרגול הכפרה עליה שנדמה שהיא צריכה להעסיק מישהו במשרה מלאה רק כדי שיאסוף אחריה את השמות שהיא זורקת בסביבותיה בחוסר אחריות. ויש עוד חמש כאלו.
"מעושרות": היוצרת אורנה בן דור בראיון בלעדי
"מעושרות": גם אתם נפלתם? ספרו לנו בפייסבוק
להוציא את שנירר, "מעושרות" מעוצבת באופן שהופך כל דמות בה לאייקון מעורר השתאות וגיחוך בו זמנית: טלי סיני ריקליס טוענת שהיא מרגישה בירח דבש תמידי עם בעלה המבוגר ממנה ב-35 שנים (המיליונר משולם ריקליס) ומפזזת ממקום למקום בעליצות חסרת מבוכה של תיכוניסטית על רד בול. אתי דודאי מסביון היא אמנית עשירה עד אבסורד, שמצד אחד תומכת במחאה החברתית בקלולסיות, ומהצד השני רוכשת לעצמה רכב חדש בחצי מיליון שקלים רק בשביל לא להשתעמם.
הדמויות היותר אניגמטיות ב"מעושרות" הן אולי לא במקרה הצעירות יותר מבין השישייה. דפנה, הלשעברית של עודד קטש, היא מלכת יופי לשעבר שעדיין קשה מהפרקים הראשונים לתהות על קנקנה; ענבר, עורכת דין בולדוזרית ושתלטנית שעורכת חוזי יחסים עם כל מי שסביבה, עם ובלי קשר למקצוע; ניקול ראידמן בת ה-24 בלבד, לעומת שתיהן, מסרבת לחשוף את זהות בן זוגה האוליגרך, אבל ביכולותיה היא חייבת לנפנף, כמו גם בעובדה העצובה למדי שהיא לא בילתה עם ילדתה אפילו יום אחד שלם.
"מעושרות" היא המקבילה הכל נשית, האשכנזית והעשירה של "חי בלה לה לנד" וכמו משתתפי הסדרה המצחיקה וההזויה ההיא הן מספקות משפטי מחץ זכירים, פתח לחיקויים בלתי נגמרים, וסיטואציות תלושות מהמציאות. כדי שלא יישארו רק פלקטים שטוחים, תצטרך אורנה בן דור הבמאית ועורכת הסדרה, לחשוף אותן בחכמה ולייצר להן יותר ממימד אחד, כפי שנעשה ב"חי בלה לה לנד". אפשר לפתח אל נשות החברה הגבוהה האלו אנטגוניזם ולהתחלחל מהן, אבל אם מתייחסים אל הסדרה כמה שהיא טראש בידורי איכותי, "מעושרות" היא מוצר טלוויזיוני עשוי היטב, מצחיק, וקליל שיש לו את כל הפוטנציאל להפוך להיות הקאלט של החורף הקרוב.