חמישה דברים שצריכים לקרות במוזיקה המזרחית

בפנטזיה שלנו, עופר לוי יעבוד עם משה פרץ. כן, כן. נסיך הפופ הים תיכוני הקליל, הוא בחור אינטליגנט שיכול לבשל לעופר לוי מטעמים שיעשו לו רק טוב. עופר לוי לא ממש מוצא את עצמו בנוף העכשווי, למרות שירים מצוינים כמו "הכל היה שונה" הוא עדיין מתפספס. דווקא עכשיו, אם וכאשר הנשמה תחזור להשפיע על המוזיקה המסתלסלת, עופר לוי יכול להיות האיש הנכון בזמן הנכון ומשה פרץ יתפור בעבורו את החליפה העדכנית. תחשבו מה היה קורה אילו עופר היה שר את "ואחרי ככלות הכל" מאלבומו האחרון של פרץ. אפילו "אם את הולכת" יכול להתלבש מצוין על הגרון של לוי. שווה לנסות.

אלבום הבכורה של דיקלה הוא מאסטרפיס מבחינת השירים והעיבודים. חוליה אחת חלשה פגעה בו והיא בעמדת הביצוע. אם אנחנו כבר בשלב של "מה היה קורה אילו" אפשר רק לדמיין את זהבה בן שרה את "עולם חדש". מהלך כזה אמור להביא סוף סוף פתרון לתעלומת מיצוי הפוטנציאל של זהבה בן. הגיע הזמן.

קצת מוזר שדווקא בז'אנר שפרח על רקע להקות חתונות ואירועים משפחתיים בכלל, נעלמו כמעט לחלוטין ההרכבים המוזיקליים הקלאסיים האלו. בעצם, לא כמעט, בכלל. הז'אנר העכשווי מאופיין בסוליסטים שההתמקדות בהם מביאה אותם לכדי מיצוי מהיר. עבודה של להקה, הופכת את מעיין היצירה לים הרבה יותר עמוק ופתוח.

פעילותן של הלהקות המיתולוגיות צלילי העוד וצלילי הכרם השפיעו על המוזיקה המסתלסלת למשך שנים ארוכות. בעצם, את השפעתן ניתן לשמוע עד היום. כך גם להקת שפתיים שחשפה את המוזיקה המרוקאית. תופעת החפלות שמשחזרת את ימי העבר, עשויה להצמיח את הלהקות הבאות שיצבעו את הז'אנר בגוונים שהתגעגענו אליהם.

מאז ימי סמיר שוקרי, ג'ורג' בר ושריף, הצליל הערבי הישראלי האותנטי נעלם מאוזנינו וחבל. שריף מנסה ללא הצלחה להתאים את עצמו בכוח לסלסולים העדכניים במקום להתעקש על מה שהוא באמת טוב בו. בכלל, נראה ששריף, איבד את עמוד השידרה המוזיקלי שלו ולכן יש צורך בשניים, שלושה סוסים ערביים חדשים שיכנסו למרוץ ושינערו את העסק. כאלה שלא מתביישים במוצא שלהם, שנותנים בראש עם חפלה אמיתית. גם לנו מגיע עומר דיאב אחד לפחות. אם לא יותר.

שירי השנה במוזיקה המזרחית - סיכום תשע"א