מאוחר יותר בשנות השישים, פונה וורהול גם אל הקולנוע ומביים סידרה של סרטי מחתרת כמו "The Chelsea girls", "Eat", "My Hustler" ו "Blue movie". הסרטים נודעו בשל האירוטיקה הביזארית שלהם, השיעמום הטוטאלי וחוסר העלילה והאורך המוזר(עד ל25 שעות).