טוב שנפטרנו מהדיון המעיק בקיומו של הז'אנר ההו-כה-נחות: הריאליטי. כן, עדיין פה ושם קמים אנשים וטוענים את הטענה המאוסה על החולי החברתי שמייצג הז'אנר. כן, עדיין פה ושם יש כאלה שלא מבינים את ההבדל בין ריאליטי למציאות. וכן, עדיין פה ושם מתנצלים להם כתבים ומבקרי טלוויזיה על החטא הלא יתואר וההנאה מלאת האשם, שהם סופגים מצפייה נרקוטית בערוץ 20. די להטיף ודי להתנצל. יש ריאליטי בארץ. הוא ילך ויתפוס יותר ויותר שטח מסך בשנים הבאות. הוא גם זה שיממן את "בטיפול", "מסודרים" ו"הכל דבש" הבאים. ככה זה.
אף אחד כבר לא מטיף. נועם טור
צילום: yes
מצד שני
רע לי לחשוב שסוף-סוף היתה לנו הזדמנות פז להכתיר זוכה ב"כוכב נולד", שייצור מוזיקה כמו שהוא היה יוצר גם בלי התכנית. הזדמנות שפוספסה. על רקע התדמית האלטרנטיבית של נינט, הליקוק הצבאי של מויאל, המרדנות האסתטית של ג'קו והוסט חושף השרירים המחושב של מעודה, נדמה שיכול היה לצמוח אמן אמיתי מהתכנית הזאת. כזה שיעשה את זה בדרך שלו. כזה שייפתח לנו את האוזניים לסאונד בינלאומי. כזה שלא ינגן לנו על גיטרה אקוסטית ויקרא לזה שואו. במקום ליבי רן החדשני, קיבלנו את ישראל בר-און הישנוני. אולי בשנה הבאה.
