מתוך "סוד"
1987
שפן אצטדיוני הכניסה הראשונה של הפזמון
יש לנו תחושה שאם סטיב אלביני או גיל נורטון היו מפיקים את "נוסע רחוק" במקום יזהר אשדות הוא היה הופך לקלאסיקת אלטרנטיבה ישראלית. אלא שאשדות הוא טיפוס שחושב דולרים, ובצדק, והוא הפך את "נוסע רחוק" לתואם בון ג'ובי ראוי, עם סאונד אייטיזי בומבסטי, גיטרות-דיסטורשן מסונתזות וסולן כריזמטי שיודע בדיוק מתי לצורח. ועם בנדנה.
רובי וויליאמס - "Angles"
מתוך "Life thru a Lens"
1997
שפן אצטדיוני הפזמון שמגיח אחרי הסולו גיטרה
אם יש גן עדן למפיקים מוזיקליים, לגאי צ'יימברס יש כיסא ענק באמצע החדר, עם משרתת צמודה שמחויבת בפתק מאלוהים לעשות כרצונו. קשה לתאר את "איינג'לס" שהוא הפיק לרובי ויליאמס כפחות מיצירת מופת, כזו שהקפיצה אותו מדרגת עוד נער קניונים של טייק דאת לכוכב פופ: הפסנתר בפתיחה, המיתרים העדינים ברקע, הכניסה של התופים בולטים אבל לא מתפרעים וכמובן סולו גיטרה מלכותי, שאפשר היה לכתוב עליו "כמו בספרים", אלמלא הוא כתב בהם פרק נכבד. כל זה עוד מבלי שהזכרנו שרובי הוא מבצע ענק, עם קול וכריזמה שבולעות כל ניסיון שכלתני לעמוד בשיר הזה.
דבר השופטים
עד כמה ש"נוסע רחוק" הוא שיר מצוין, קשוח כמו שרק שירים כאלו באייטיז ידעו להיות ועד כמה שאדם הוא מבצע צרוד ומוצלח, יזהר אשדות נופל מול ציימברס ורובי ויליאמס לא רואה את אדם גם אם האחרון יצחצח לו את הנעליים.