עמוס עוז נולד בירושלים ב - 1939 למשפחה ציונית רוויזיוניסטית. בגיל 11 הוא מאבד את אמו בנסיבות טרגיות. בהיותו נער בן 15 מרד עוז בדיעות הרוויזיונסטיות של בית אביו, אימץ לעצמו אידיאלים סוציאליסטיים, ועבר לגור בקיבוץ. אחרי שירותו הצבאי ב - 1961 חזר עוז לקיבוץ חולדה, עבד בחקלאות ופרסם את סיפוריו הראשונים. הוא למד פילוסופיה וספרות באוניברסיטה העברית (BA), ועסק בהוראה בבית הספר התיכון הקיבוצי במשך כ - 25 שנה. לצד עבודתו בקיבוץ שקד עוז על כתיבתו הספרותית. ב - 1965 הוא פרסם את קובץ הסיפורים הראשון שלו, "ארצות התן", וב - 1968 זכה לפרסום והכרה כאחד הסופרים החשובים בספרות העברית החדשה עם צאת ספרו "מיכאל שלי". הספר תורגם ל - 30 שפות וביסס את מעמדו של עוז כאחד הסופרים הישראליים הידועים והמוערכים בעולם.
ב - 1986 עזב עוז את הקיבוץ ועבר לערד שבנגב. הוא המשיך בכתיבה ובמקביל התחיל ללמד ספרות באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע.
עוז נשוי לנילי ואב לדניאל, פאני וגליה.