תחילת דרכו של זוהר בראשית שנות החמישים בלהקת הנח"ל. עם שחרורו מצה"ל הוא מבסס לעצמו מעמד כאחד הבדרנים במובילים בארץ. הוא מופיע בהצגות תיאטרון ובידור ומתחיל לביים סרטים קצרים ופרסומות. סרטו הארוך הראשון, "חור בלבנה" (1965) - דרמה סוריאליסטית מבריקה, מקנה לו מוניטין כאחד הבמאים המקוריים בארץ. הוא מציג את המציאות הישראלית דרך סגנונות שונים - קומדיות עממיות ("מוישה ונטילטור"), עיבוד לסיפור של סופר קאנוני ("שלשה ימים וילד" מאת א.ב.יהשע). "מציצים", "עיניים גדולות" ו"הצילו את המציל" הידועים גם כ"טרילוגיה התל אביבית" הם סרטי קאלט שהפכו לקלסיקה ישראלית. הם מציגים את תל אביב של שנות השבעים בהומור מטורף שמתחתיו מבצבץ היאוש והסתמיות של הקיום בתל אביב הנהנתנית והמיוזעת. זוהר, המשתתף בסרטים האלה כשחקן, חושף בסרטים את עצמו ואת הבעיות המעסיקות אותו - קונפליקטים בין כוחנות, יצריות ומוסר. הדמויות שהוא מגלם בסרטיו דומות למי שהוא היה באמת, כחילוני.