לילה במוזיאון

אני לא מחשיב את עצמי קלאבר גדול. מעולם לא הייתי ולא התיימרתי להיות. אבל פעם בכמה זמן מתחשק לך לצאת מהבית, לנער את הגוף, להתפרק ולהוכיח לסובבים אותך שגם אתה חלק מההצגה. "תראו!" (מרים בנונשלאנטיות את יד ימין), "יש לי חותמת". המסיבה האחרונה שהייתי בה בניו-יורק, שנופלת להגדרה של מסיבה מוצלחת, היתה בערב השנה החדשה האחרון. למען האמת, היתה זו אחת המסיבות הטובות שהייתי בהן בחיי.

בבניין תעשייתי נטוש באחד החורים בברוקלין, בכתובת שהועברה בחשאיות מאדם לאדם, נערכה מסיבה שהקונספט שלה נשען על מעבר מחלל לחלל, מחדר לחדר. כל הקומפלקס קושט בצבעי אדום וקישוטים פסיכודליים, כשכל חדר נראה שונה מהאחר – בחדר הכניסה ניגנה "מרצ'ינג-בנד" מטורפת מוזיקה שמחה, ובחדר הבא כבר פוזרו עשרות כריות מתנפחות, ממתקים ומוזיקה אלקטרונית נוגנה מהרמקולים. בחדר השלישי ניגנה להקה חיה רוק פסיכודלי, ושוטים של אבסינט ומיני כדורים הועברו מיד ליד כאילו אין מחר. וכך התנהלה המסיבה, מחדר לחדר, והיו בערך עשרה כאלה. כיאה לערב השנה החדשה, כולם היו במצב רוח של סוף העולם, וכיאה לברוקלין, מי שחסך בכסף חסך בבגדים, ומי שלא רצה לחסוך בבגדים גם לא חסך בתחפושות - האווירה היתה הזויה ומשוחררת כאילו היינו ניצבים בהפקה של "שורטבאס".

אבל ההוללות של הלילה ההוא התחלפה במהרה בפיקחון הכואב של הבוקר, ובידיעה המצמררת שמעכשיו ועד יוני לא מחכה לנו שום דבר פרט למדבר ארוך של חורף אכזרי.

חצי שנה אחרי הלילה ההוא, ניו-יורק היא מקום מדהים להתעורר בו בבוקר. השמש זורחת בחמש בבוקר ושוקעת בתשע בערב, בכל חור יש פסטיבל או הופעות בחינם, בפארקים מזמינים את התושבים לתיאטרון ומוזיקה קלאסית, כולם מחייכים והבחורות מעולם לא נראו טוב יותר. אבל ותיקי העיר יודעים להגיד שהקיץ בניו-יורק לא מתחיל עד מסיבת הפתיחה של לייון מסיבות הקיץ של ה-PS1. הרבה אנשים ירימו גבה למשמע העובדה כי המסיבה הכי טובה בניו-יורק, ביי פאר, נערכת דווקא בקווינס הלא ברורה, אבל מגורים של שנה בכרך הגדול כבר לימדו אותי כמו גם רבים אחרים, שהעתיד של ניו-יורק נמצא בברוקלין ובקווינס. מנהטן, עבור רבים, היא כבר אולד ניוז.

ה-PS1 הוא למעשה מוזיאון שמהווה שלוחה של ה-MOMA (המוזיאון לאמנות מודרנית), והוא שוכן באחד המיקומים המוזרים שמישהו יכול היה לעלות על מוחו בשביל מוזיאון שכזה – לונג איילנד סיטי, השייכת לקווינס ונמצאת ממש מעבר לנהר המזרחי, בקו הרוחב של המידטאון של מנהטן. למעשה ה-PS1 עבור לונג איילנד סיטי, הוא בערך מה שנסים גרמה עבור ראש העין. הוצאתם אותו, ומה נשאר?

המוזיאון מארח במהלך השנה אמנים שיוצרים אמנות מודרנית אוונגרדית ששווה הצצה אבל לא מתאימה לתכניות האוצר של ה-MOMA. לפני 11 שנה יזמו מנהלי המוזיאון מסיבה בחצר המבנה בשביל לנסות למשוך אנשים אל המקום, ומה שהתחיל כגימיק שיווקי הפך מהר, אבל מהר מאוד, למסיבה הכי חמה בניו-יורק, מסיבה שמגזין ה"פורבס" מיקם אותה במקום העשירי מבין 20, ברשימת המסיבות הטובות בעולם.

הקונספט של המסיבה הנקראת WARM UP מאוד פשוט, ומזכיר מאוד את מסיבות הרחוב המיתולוגיות של תל אביב, במונטיפיורי, נווה צדק ופלורנטין. בחצר המוזיאון ציליה ענקית שנבנית בכל שנה על ידי הארכיטקט הזוכה בכבוד לאחר תחרות בה משתתפים מתמודדים רבים. השנה מכוסה המתחם במעין פטריות ורודות ומחוררות, שבתחתיתן ערסלים ענקיים ובצמרתן צינורות המשפריצים מים על הרחבה כשהעניינים מתלהטים. על כל הסיפור הזה מפקחים תקליטנים משובחים מכל העולם (ביניהם דריק מיי, ריצ'י האוטין, טרוור ג'קסון, מאד פרופסור, אפריקה במבטה, קיד קואלה ועוד) המתחלפים מדי שבוע ומביאים איש איש את הסגנון שלו. בין סט לסט משובצים על הבמה הרכבים חיים, שאמורים להיות הדבר הבא בניו-יורק.

בשבוע שעבר היתה זו להקה צרפתית בשם Pony Hoax, שהציגה לקהל סולן שנראה כמו שילוב בין פארוק ואריק איינשטיין, שהדליק באופן מודע סיגריה על כל שיר שביצע. המתופף, שעטה שארם צרפתי קלאסי, העיף את המצילות לאורך ההופעה לקהל, ובזמן שהרכיבו לו אותן בחזרה, נהג לפזר משפטים סתומים ומשעשעים, כל פעם על חשבונו של קורבן אחר. "אנחנו חברים של טום קרוז", פתח בתחילה במבטא צרפתי. "טום הוא הומו. גם החברים שלי על הבמה פה הם הומואים". הקהל האמריקאי לא כל כך התחבר לנונסנס הרנו פסקאלי, מה שלא הפריע למתופף להמשיך בשיר הבא. "אנחנו גם חברים של סופיה קופולה. סופיה היא בחורה מאוד חמודה, אבל היא גם מאוד אוהבת סמים. ממש אוהבת סמים. יש לה גם אוסף בלתי נגמר של דילדו'ס". לאט לאט הניו-יורקרים התשחררו, ובעזרת הבירה, אבל בעיקר בזכות המוזיקה המשובחת שהפוני הואקס הפיקו, הצליחו לזרום עם המתופף התלוש.

המסיבות ב-PS1 מדהימות כי הן מצליחות להפיק אירוע מקורי שמפתיע כל פעם מחדש כבר 11 שנה, כי המיזוג בין מוזיאון וקלאבינג יכול להתרחש רק בניו-יורק, כי כמות הבחורות המדהימות שמסתובבות שם לא נתפסת במוח אנושי, כי הכניסה לאירוע עולה 10 דולר בלבד, אבל בעיקר כי בעיר ענקית ורב תרבותית כמו ניו-יורק מצליחים 1,000 אנשים להרגיש בכל שבת שייכות, קירבה, אהבה, אנרגיות והנאה טהורה, כאילו כל העולם מסביב לא קיים. בארץ קוראים לזה בועה.

• לאתר המוזיאון