מודיעין מתפתחת לאט מאוד, בזחילה, תוך גרימת הרבה תסכול לתושביה - ובכל זאת, דברים זזים. מרכז קניות חדש נפתח בפאתי העיר, בקרוב ייפתח קניון ענק ופאב חדש מביא הופעות של אמנים מובילים. בעוד מספר שנים, עיר העתיד תיפטר חלקית מתיוגה כמקום מת לגמרי. היא תהיה רק מתה למחצה. זהו עיתוי טוב לבחון את ימי הזהב של מה שהיה עד עכשיו המוסד החשוב ביותר במודיעין ואף מקום הבילוי האטרקטיבי ביותר בעיר, הלא הוא הקאנטרי קלאב של חברת הולמס פלייס.
בכל העולם, הקאנטרי הוא מקום שקופצים אליו אחרי העבודה או בסופי השבוע, כדי לבלות עם הילדים או לעבוד בחדר הכושר. זוהי מטרתו גם במודיעין, רק שכאן הוא התקיים במשך שנים ארוכות בוואקום. נוכחותו בעיר הייתה סממן כמעט יחיד לנורמליות: רשת גדולה ומצליחה שולחת סניף גם אלינו, לבית השחי של ישראל בו אנו חיים. כשעברנו למודיעין, תהו שכנינו: "מתי רואים אתכם בקאנטרי?". בעיר שמחולקת לשכונות בעלות גבול ברור למדי, ללא מקום מפגש מרכזי, מילא הקאנטרי את החלל. הוא ולא פאב, מסעדה או בית קפה היה המקום שצריך לראות ולהיראות בו.
בשלב מסוים הצטרפתי גם אני לעדר. ביקרתי במקום באופן מקרי, וריחות הכלור פיתו אותי. נכנעתי לאשליה לפיה הקאנטרי קלאב יעניק לי חופש זמני אחרי תלאות היום, ובמקביל יאפשר לי לחטב את גופי המידלדל. כצפוי, זו הייתה טעות פטאלית. העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים: חמישה אחוזים מהאוכלוסייה (בהערכה גסה ואופטימית מאוד) מצליחים להתמיד בהליכה לחדר הכושר, סוחטים את עצמם על ההליכון, מרימים משקלות במשך שעות, עושים 500 בריכות ואז נרגעים בסאונה ובודקים את התוצאות בגאווה מול המראה. שאר 95 האחוזים מתייסרים ברגשות אשמה, בין ארוחת שחיתות אחת לזלילה אחרת. אותו רוב דומם לעולם לא יצליח להתמיד בהליכה לקאנטרי קלאב, והמוסדות הללו יודעים זאת היטב. לכן החוזים עליהם חותמים הפתאים מביניהם, שאינם מודעים למגבלותיהם ועושים בכל זאת מנוי, דרקוניים ובלתי ניתנים לשבירה. יש מחיר לעצלות בערך 350 שקל בחודש.
הדיסוננס הקיומי של תרבות הצריכה
אולי אם הקאנטרי קלאב היה מקום יותר מסביר פנים הייתי הופך לאחד המתמידים. אבל הולמס פלייס לא כאן כדי לחזק את תחושת החופש שלך, אלא בעיקר כדי לגרום לך להרגיש רע. לפחות כל עוד אינך אחד מאותם חמשת האחוזים, כל עוד בטנך לא מעוטרת בריבועים, כל עוד אתה לא ממיר את דתך באופן סופי ומצטרף לכת הכושר. קירותיו מעוטרים בכרזות מאיימות, המכריזות על המבורגרים כאויבים ומציינות את מספר הקלוריות העצום של החטאים המתוקים שלנו. מדריכת הכושר תתאים לך אימון אישי, לא לפני שתשלח בך כמה מבטים רוויים בבוז ותעשה הכל כדי לגרום לך להרגיש כמו פדלאה, חוץ מלהשתמש במילה המפורשת. היא תכריז שלא די בכמה בריכות או בעבודה על ההליכון, אלא יש לשלב אותן עם כמה סיבובים מפרכים בחדר הכושר. אם לא תצא מהקאנטרי על ארבע, אתה סתם מבזבז את הזמן.
בכך מצטרף הקאנטרי קלאב לעוד מוצרים רבים של העידן הקפיטליסטי ואנשי מודיעין הם רובם ככולם חיילים נאמנים בצבא הפועלים הזה. כך עובדת הנוסחה: מגיל אפס נמכור לך מיני מזונות שאתה לא צריך, נגיד לך ששניצל וקטשופ זו התזונה המומלצת, נגרום לך להתמכר לציונים ולהפוך לאדם הישגי, נתעלם לחלוטין מחשיבותם של ספורט ופעילות גופנית. ואז, כשתהפוך לאדם מבוגר, שנאלץ לעבוד למחייתו ומנסה לשרוד בג'ונגל הישראלי, נבהיר לך שעבדנו עליך כל השנים: אתה צריך להציב גבולות, להיפטר מההרגלים הישנים, לאכול טוב, לעשות התעמלות. והכל באחריותך. מובן שבמקרים רבים לא הכל בשליטתך, אבל אלפי בעלי מקצוע, החל ממאמנים אישיים ועד למנהלי קאנטרי קלאב, לא יספרו לך את זה. רגשות אשם מניעים אנשים להוציא הרבה כסף מיותר, אז למה לעצור את הזרם.
במובן הזה, התפקיד של הקאנטרי מזכיר את התוכניות של דנה ויס על הלב ורינה מצליח על חשיבות שעות השינה: הפרסומות והתוכניות שמלפנינו ומצדדינו יגרמו לך להרוג את עצמך, להפוך לצרכן של ג'אנק פוד ומכור לעבודה, אבל אנחנו נבהיר לך שכל זה היה אשליה. עליך לעמוד בפיתוי ולהתחיל לדאוג לעצמך, לישון טוב בלילה ולאכול מזון דל כולסטרול. אחרת, אתה פצצת זמן מתקתקת. הקאנטרי קלאב פועל בעיר שאנשיה מבלים שעות ארוכות בעבודה ומקדישים את השעות המעטות שנותרו לגידול ילדים, אבל הוא לא מגלה לכך כל הבנה. אם טיפחת כרס ולא שמרת על התזונה, אתה חי על זמן שאול. בוא אלינו, לקאנטרי, ותחיה לנצח.
הכל למען (ונגד) הילדים
ואם כבר הזכרנו ילדים, זו מטרה נוספת של הקאנטרי קלאב: הוא מעסיק אותם בסופי השבוע, אבל גם מאפשר לברוח מהם בערבים. תמיד תהיתי איך ייתכן שאנשי מודיעין עובדים כל כך הרבה שעות, ואז מוצאים את האנרגיות לרוץ כמו משוגעים על ההליכונים ולרסק את גופם במכשירי האינקוויזיציה. אני משער שאחת הסיבות היא שהקאנטרי מהווה תירוץ נוח ונעים לברוח קצת מהילדים בסוף היום. הרבה יותר נוח להגיד להם: "אבא הולך לעשות כושר, כמו מבוגר אחראי ", מאשר להודיע: "אבא הולך להשתכר קצת בפאב".
הנוכחות של הקאנטרי כמקום הבילוי היחידי בעיר הקלה על תהליך ההתמכרות לרגשות האשם שהוא מעורר בקרב מנוייו, והשקיטה את רגשות האשם שנולדים בעקבות אי הקדשת זמן לצאצאים. ובכלל, הילדים לא יכולים לבוא בטענות: פעם, בעוד כמה שנים, הם יוכלו לספר לחברים שלאבא יש ריבועים בבטן.
